אל גנת אגוז
ערב שבת נחמו תשע״ד
שיר על הפרי החדש:
טעם לא ידוע
מגע מוזר מוכר
מוטציה
מדיטציה
על טעמו של החדש.
ממש.
בחדר
במלון
בעיר
גדולה
זרה
פירות
אחרים
מותרים
קשיו עסיסי מתוק
האגוז המוכר
מחובר
לפרי מוזר
כתום והאגוז קשור בפיתם
כרבולת קרנבל
אמזונס בפורטוגזית בשוק הפירות של סאו פאולו
40 ריאל שהם כך וכך דולארים שהם כך וכך שקלים שהם טעמו של הזר הפלאי, חידוש בחיך, ברכת שהחיינו, ונשאלה השאלה בשוק והיססו הרבנים: אם אוכל יהודי ירא שמים כמה וכמה פירות חדשים לו לחלוטין בשוקה של עיר זרה אחרי תשעה באב וימי המצרים, האם מחויב בברכת שהחיינו אחת לכולם או כל פרי פלאי בחזקת חידושו וקידושו?
מי שלא טעם טעמו של פרי חדש באמצע חייו לא טעם טעמה של ברכת של פרי חדש מימיו.
עסיס נוטף על הזקן.
ברוכה את יה על הפריה ועל הכלכלה ועל ההתחדשות והשפע שבעולם. הלל על נוגה פרי בשל על סוד עלה קמל. רצון: לבל יהי יומי כתמול שלום. לבל יהי יומי עלי הרגל.
(ועוד אמרו על פרי הקשיו בבית המדרש של קהילת שלום: אין הוא מארבעת העולמות המוכרים – עשיה, יצירה, בריאה ואצילות. גלעינו בחוץ ופריו בפנים, משהו בקשיו מקשה על זיהויו הקבלי כפרי מקוטלג על אמודת המידה המקובלות של המקובלים ההם ובליל טו בשבט איינו שייך עם אף אחד מהפירות זולת הפרי ההוא, פרי האכילה האסורה הראשונה, התאווה, התשוקה, הכמיהה לאחר, לנכרי, לחדש, לפלאי, לנשגב מאתנו, והוא מפירות האילן של הפרדס הגנוז, סוד גינת אגוז.)
שבת ניחומים ושלום ושמחות מתוקות ופשוטות.
עמיחי לאו לביא
