עברית בהמשך
Day 41: The day after is still too raw and close for full reflection but also a significant marker for pause, looking back at the 40 days of this journey and taking a deep breath.
“Repentance is compared to a sea. Just as the sea is eternally open, so too the gates of repentance are eternally open.” (Pesikta de-Rabbi Kahana 24.)
This year’s 40 day sea season is over. For now.
There was the harvest of the year’s successes and joys; farewells to all that’s gone; lists of things to fix; and a week of intentions.
There were intense days of prayers and tears. I started this journey in sandals and shorts, and now out come the jackets.
Did it work? Am I more focused? More present? Did this prepenting help in making more meaning of this measurement of time and life? Am I written and sealed in the Book of Life for this next year? Did I pass the test?
It’s funny how there’s all this liturgy and allegory of Yom Kippur as the Big Trial with a verdict at the end but no real clarity at the end of day, as to what the end of the day really is – sometimes between the shofar blowing and the bagel biting you realize that it’s over and that although no official proclamation was made the gate has indeed closed and the prayers have been submitted and the verdict is in, but you don’t get to know what it is – if you passed the test, got into the good book. Hope for the best, get on with life. Pass the salmon.
It’s more like a feeling. At moments through Yom Kippur, fueled by the music, the singing, I focused on my intentions, the things I want to fix -and felt very connected to my self, to the human experience, to everything. I don’t know it – but I feel it – the process of preparation helped to take this journey and these days more seriously and at the end of day – passed test or not – there is a sense of achievement, of commitment to the practice, the sacred procedure. That’s good enough.
And the crying. Several real cries, from a deep place, during the prayers, helped me be real and raw with inner pains and hurts and yearnings, opened my heart to being more present to the mystery of change.
And yes, more focused. There is a price to pay for getting various friendly distractions off one’s plate, but a benefit greater. And still work to do, and commitment to stick to. The sea is always open.
I’m grateful for this journey and its safe completion. Very grateful for many friends who joined me in prepenting and shared such profound insights with me about their experiences. I wish us all a year of happy harvests, gentle farewells, wise fixings and fulfilled intentions. And more conversations and learning and journeys and seasons.
ps: One more thing to do for a new year is change passwords. And get a password app. A friend of mine just sent out an email about his decision to become Muslim. An hour later he apologized for the hacked account. That got me. Here’s to safety, peace of mind, and simple changes.
The Book of life stays open. Happy Days.
Amichai
סוף המסע
זמן לנשימה עמוקה שנאמר וזכרת את כל הדרך
האסיף והפרידות והתיקונים והכוונות
והדמעות והתפילות של הימים האלה
והתקוות וההתכוונות
חילופי העונות
הצליח? נחתמתי בספר החיים? עברתי את המבחן? לא ידוע
מתישהו בין תקיעת השופר ושבירת הצום מתבהר שכל דרמת יום הדין מסתיימת תחת מסך ערפל של אי בהירות
מה פסק הדין? מי יחיה ומי ימות
ים יום. בינתיים, תעביר את הסלמון ולחיים ושנה טובה
והולכים הבייתה, 40 יום לאחר תחילתו של המסע
עזר? אני מרגיש שכן – יותר רגש מידיעה
שיכולתי להתרגש ולהתכוון יותר
לגעת במקומות השים
ולבקש עזרה
ולסלוח לעצמי
וגם לוותר ולשחרר ולשלם מחיר שיש בו גם רוב רווח
השתנויות קטנות גדולות
לטובה
בתקוה
לא יודע אם נחתמתי ובאיזה ספר אבל שמח במסע הזה והוקל לי שנסתיים והדרך עודנה נפתחת לאורך
ומרגיש יותר ממוקד
ומלא תודה לכל שטיילו איתי במסע הזה והרבה שחלקו איתי חוויות והשראות שקבלו כאן – ועוד
שתהא לנו שנה של אסיף יפה, ופרידות פשוטות, ותיקונים מפוארים וכוונות שיתגשמו
ספר החיים חתום ופתוח
שבת שלום שנה טובה
וחג שמח
נב. עוד פריט פרקטי אחד לתיקון יעיל: שינוי ססמאות במחשב. לשנה טובה ובטוחה אמן
