עברית בהמשך
“There were only two moments in my life when I felt God”, the woman in the glasses said, “once, in the middle of the desert in Israel – and right now.”
We are standing up to our knees in the cold water of the Atlantic Ocean, up by the tip of Cape Cod. The Sabbath sun has just set over the horizon and the coast is clear and infinite and curves in a way that really makes you get that the world is round.
The young woman with the glasses whom I only met for a moment earlier during the Bat Mitzvah celebrations comes to stand next to me and gazes out and after a few silent moments, with a very decisive tone, delivers that God statement. We turn to her astonished and ask to hear why. She talks about the solitude back then in the desert and the awe she is feeling right now, in the dark, and how happy it makes her feel, and how present in the moment. We are silent for a few more minutes as the stars come out. Later I tell her that we are standing in the precise spot known in Hebrew as the lip of the sea – or the language of the sea – sfat hayam. The murmuring of the waves speak in revelations.
We didn’t know at the time that tornadoes hit the coasts back in NYC, the force of nature as strong but not as silent as what we were witnessing and feeling now, humbled by the elements, glad to be alive.
So starts the fourth week of this prepenting journey to a year of greater focus. This week is about intentions – kavana, looking out at the horizon with as clear a focus as possible and setting specific intentions that will make us more happy, and present, and fully alive. Intentions set like the fishing rods we’d seen earlier, cast by patient fishermen along the shore.
Inspired by that revelation on the shore I set my intention today on more such moments. I want to be more attentive to what is happening now – be able to hear the murmurings and revelations that are present for me at any given moment. Before she came over and stood next to me and spoke of God I too was looking out to the ocean, but my thoughts were all over the place, wanting to go back to the party back on the beach, shmooze with so and so, etc, and my heart was clouded over for no real reason. But here she was, her simple words a revelatory reminder: be where you are, and be open to what happens, and listen, carefully, to what wants to be heard. This is it. Whatever God is – serene sunset and howling tornado – this may be where you’ll feel it most.
Intention for this new year: Stop trying so hard to make meaning happen and fish for the next big conversation, connection and learning. Be present and quiet and let It come to you. Maybe the intention is to have more quiet faith.
a good week.
“פעמיים בחיי הרגשתי את אלהים”, אמרה האשה הצעירה הממושקפת,”פעם אחת באמצע המדבר בישראל, והפעם השניה – עכשיו”
עמדנו על חוף הים החשוך בקייפ-קוד, מים קרים עד הברכיים, אופק נפרש מולנו עמום ומעורפל ועגול כך כך שאפשר היה לדעת שכך הוא כדור הארץ – עגול. האשה הצעירה שרק פגשתי לרגע קודם לכן בחגיגות הבת מצוה, באה לעמוד לידי והביטה אל עבר השמים והמים בדממה ופתאם אמרה מה שאמרה על הרגשת האלהים בחייה. פנינו אליה בהפתעה – בכל זאת – לא מילים קטנות, והיא ספרה על הלילה ההוא השקט באמצע מדבר בלי אורות ועל איך הרגע הזה זהה מאד, וחשוך, ומואר ומלמול הגלים ממלא אותה שמחה גדולה ואלהית
ספרתי לה שבעברית קוראים למיקום המדויק הזה “שפת הים” ובו ניתן לשמוע דברים בשפה העתיקה מכל
לא ידענו באותו רגע שבדיוק באותו רגע בחזרה בניו יורק שתי סופות טורנדו פגעו החופים וייללו את פחד העוצמה של איתני הטבע. אלו ואלו – השקט הקטן שלנו והסערה ההיא, מלמולים זהים ותזכורות לענוה ונוכחות אל מול כל מה שיש
וכך התחיל השבוע הרביעי של המסע הזה לפני ולפנים ואל שנה חדשה של כוונה יתירה, ושמחה ופשטות ורצון טוב
כוונות מתוחות אל העתיד כמו החכות הללו בידי הדייגים שראינו אחר הצהרים לאורך החוף, מפרפרות עם תקוה
כוונת היום: שתהיה כוונה כזו, פשוטה, של נוכחות והקשבה, הרבה בחיי, הרבה השנה
לפני שבאה הממושקפת הייתי גם אני מביט אל הגלים והאופק, המון מחשבות מתרוצצות ורצונות מנוגדים – האם לחזור למסיבה על החוף ולפטפט עם מי ומי וכו וכו ופתאם באה ואמרה והזכירה לי להיות נוכח וקשוב למה שיש ומה שקורה ועם לב פתוח לאמת הגדולה ולדברים החשובים שייאמרו כלאחר יד ברגעים קטנים שקטים כאלה
כוונה לשנה: פחות לדאוג ולדוג אחרי השיחה החשובה הבאה אלא פשוט להיות נוכח וקשוב , רגליים נטועות בקרקע, לב פתוח, נוכחות מלאה וידיעה בטוחה שמה שצריך להאמר ולקרוא – ייאמר ויקרה. כוונה של אמונה
שבוע טוב
